שלום רב
אני ומתנדבים נוספים סועדים ומלווים משפחות הילדים פלסטינים מעזה ומיו”ש שמאושפזים בתל-השומר ובאיכילוב.
בתל-השומר מאושפז כבר כ 3 שנים מוחמד בן ה-4 מעזה שידיו ורגליו נקטעו עקב סיבוך של מחלה גנטית.
ובעיות במערכת החיסון שלו, במשך כל התקופה מלווה אותו סבא שלו במסירות רבה.
הרשות הפלסטינית ממאנת לממן את אישפוזו ואת השיקום עבורו.
הילד נמצא במחלקתו של דר’ רז סומך הרופא המלאך מסרטו של שלומי אלדר “חיים יקרים” ונלחם על חיי מוחמד
לאורך כל תקופת אישפוזו הארוך מאוד של הילד בהם חייו היו בסכנה מספר פעמים
מוחמד אמור לחזור בימים הקרובים לעזה ללא פרוטזות.
זהו עשוי להיות גזר-דין מוות עבורו מפני שהוא לא מסוגל לאכול לבד, לנוע, או לעשות כל פעולה בסיסית אחרת.
למשפחה אין משאבים לממן שיקום או אפילו להצמיד אליו מישהו קבוע לסיוע.
אנחנו מנסים להביא את המקרה למודעות הציבור בתקווה להשיג תרומות לתחילת השיקום.
לשלב הראשון של השיקום נדרשים כ- 50,000 שח.
בבתי החולים בישראל מטופלים עשרות ילדים פלסטינים מעזה והגדה. מדובר בילדים עם סרטן ומחלות קשות אחרות אשר מערכת הבריאות הפלסטינית אינה ערוכה לטפל בהן. הרשות הפלסטינית מממנת בדרך כלל את האישפוז.
הסיפור של מוחמד בן ה-3 מעזה, אשר סיים זה עתה אישפוז של שנתיים וחצי בתל-השומר, הוא אחד הקשים ביותר. מוחמד נולד עם מחלה גנטית נדירה במערכת העיכול והגיע לתל-השומר בגיל חצי שנה לאחר שמצבו הידרדר לכדי סכנת חיים. הוא אושפז במחלקה שמנהל ד”ר רז סומך - גיבור הסרט “חיים יקרים” של שלומי אלדר (הסרט התיעודי שהיה מועמד לאוסקר בשנה שעברה).
בזכות הטיפול המסור בתל-השומר היו תקופות שהמחלה של מוחמד נסוגה חלקית, אך לפני כחצי שנה חלה החמרה פתאומית במצבו. מוחמד אושפז בטיפול נמרץ כשהוא מונשם ובמצב של קריסת מערכות על סף מוות. באורח פלא הוא הצליח בסופו של דבר להתאושש ולחזור לחיים, במה שהוגדר ע”י הרופאים כ”נס רפואי”. מוחמד נותר בחיים, אך הידיים והרגליים שלו ניזוקו באופן בלתי-הפיך והתפתח בהן נמק. לא נותרה לרופאים ברירה אלא לקטוע את כל ארבע הגפיים.
למרות התלאות שעברו עליו, מוחמד הוא ילד מלא חיים, שובה לב, ומתמודד עם מיגבלותיו בתושיה רבה. זמן קצר לאחר הקטיעה הוא כבר חזר לחייך לכל הסובבים, לצחוק בקול גדול ולהניע את גופו לקצב המוסיקה האהובה עליו.
כעת, לאחר שפצעי הגדמים הגלידו, מוחמד בשל להתחיל בשיקום שבמהלכו יותאמו לו פרוטזות. אך קיומו של השלב הזה, הקריטי כל כך להמשך חייו ואולי אף להישרדותו, מוטל בספק מפני שהרשות הפלסטינית ממאנת לממן אותו.
לפני כחודשיים, לאחר שהמאמצים של הנהלת תל-השומר לקבל מהרשות אישור למימון השיקום של מוחמד עלו בתוהו, נשלח מוחמד בחזרה לביתו בעזה, והוא אמור להגיע לבדיקות מידי פעם בתל-השומר. בעזה אין מוסד שיקומי לילדים, כך שאין שום סיכוי שיקבל טיפול משקם כלשהו בסמוך לביתו. חזרתו של מוחמד לעזה ללא כלים כלשהם להתמודד עם נכותו הקשה, עשויה להיות גזר-דין מוות עבורו.
המצב של מוחמד רגיש במיוחד על רקע נסיבות חייו: הוריו אינם מקבלים אותו בשל נכותו. לאורך כל תקופת האישפוז בישראל ליווה את מוחמד הסבא שלו מצד אימו, אשר טיפל בו באהבה ומסירות רבה. מאז חזרתו לעזה מוחמד מתגורר בבית הסב. משפחת הסב, אשר הוא בעצמו אב לילדים צעירים, הידרדרה לעוני קשה במהלך היעדרותו הארוכה. המזל הרע היכה בהם עוד קודם, כשבאחד המבצעים של צה”ל בעזה נהרס עד היסוד בית המשפחה וגם דיר הכבשים שהיה מקור הפרנסה היחיד שלהם. המבנים לא שוקמו עד היום.
מוחמד זקוק למימון עבור תהליך שיקומי שיקנה לו את האמצעים והכישורים הדרושים כדי להתמודד עם נכותו ולספק לו איכות חיים סבירה.
Posted in fun,Music,Ray-V by rayv on March 28th, 2012
Its been a while since i posted some music here.
News : I’m deeply in love with Perota chingo, whom i found on youtube of course. i just cant get enough.
A band from Venezuela.
i’m so sorry i can understand the lyrics but i feel the heart spirit.
its about love
—-
Peter Madams is my old friend, for many years now, we met on my traveling days, in Australia
and few years later in the Netherlands.
We even had our own Radio-show for a while “The Anglo-Israeli connection” at “Patapoe” Radio station, an inner city “pirate” Radio station, exists and known for many years in Amsterdam, that was located on the 7th floor of the “Grand Silo” , an industrial building [now expensive loft building] over looking at the [artificial] sea, sunset and boats,
where we played whatever we liked, while i was doing the loud laughing. Peter makes me laugh-a-lot.
These days he lives in Oxford , UK with his family,
DJing, teaching, playing and writng music for his bands Zim Grady and Veda Park. Press the links and listen !
As love for music was always a strong thread between us, we still send each other music.
here’s a pack of great links i gathered from our emails.
גרים הייתם -- אירוע התרמה / לבונטין 7מארח את מרק לווינסקי למען הפליטים ומבקשי המקלט בישראל ,כל התרומות קודש לסיוע הומניטרי הכולל תרופות, ביגוד ומחסה, אוכל https://www.facebook.com/events/410043375677623 אביב מארק / בנדיקט / האחים רמירז
הביצים / צ’יקן פיש /קוואמי והחלבות / קוף סנאי / The Raw Men Empire / רונן כוכבי / רם אוריון / Dirty Hands on a Trash Like You / The Wrong Demons די ג’יי סט: אומללה
יום שבת ה17 למרץ בשעה 12:00 -17:00 לבונטין 7 40/60/80/100 ש”ח / שלם כפי יכולתך האמת על דרום סודן
Posted in Art,Ray-V by rayv on February 13th, 2012
4.02.12 Epos Int’l Film Artfestat Tel-Aviv Museum – My video art ”3 steps“ displayed among other video artists work at the Tel-Aviv Museum entrance hall
Who speaks it? Perhaps only the Swedes themselves.
Because their land is lost in mountains and fjords,
and small and modest is their nation.
And when Sweden said: “I hereby admit
from the Danish border all the exile Jews”,
all the peoples of the earth realized and saw
how poor is Swedish in lexical cues.
Because many states already declared,
hidden linguistic treasures exposing,
the words “infiltration” and “quota” and “visa”…
Only in Swedish are these items missing.
When a lad escapes to Sweden from the hunting,-
she doesn’t turn to consult the maps.
She simply takes him inside, caressing,
unaware of the “migration” lapse.
There are states in the world sevenfold larger
with vast space for lodging and shelter,
but before they rescue a man drowning in water
they love to look at their dictionnaire.
That is, their vocab is colourful as a butterfly –
there is “maximum capacity” and “absorbability”.
Only the Swedes, in their barbaric habit, try
to offer a bed and a cup of tea.
Thus, in definitions she doesn’t abound
neither in red tape nor in formality,
she simply writes: “Entrance Allowed”…
and God forgive her for her stylistic poverty.
Then God will tell her in tears: Sværyə, Sværyə,-
two forgotten words you wrote on your doors.
But they’re worth tractates and an encyclopaedia,
Yes…even Britannica… with all its tomes.
And then angels will whisper and say
what a rift there is, oy vey,
that this simple double word
drew tears from the eyes of the Lord.
alternative australian ending:
And then angels will whisper and say
what a rift there is, oh crikey!
that these two simple words
drew tears from the Almighty.
הלשון השוודית.דבר, ט’ בתשרי תש”ד, 8 באוקטובר 1943, עמ’ 2 (‘הטור השביעי’) חתום: נתן א. (=נתן אלתרמן, 1910-1970)
שיר-הלל לשבדיה שהתירה ליהודי דנמרק להימלט לתחומה מפני חילות גרמניה הנאצית המרחיבים את שטחי כיבושם בסקנדינביה.
לפרוייקט בסגרת לימודיה במכון הטכנולוגי בחולון, החליטה יעל זילברפלד לראיין מספר אנשים ואף אותי בינהם
וליצור פרשנות ויז’ואלית שלה לראיון
שודר כפרומו בערוץ “החיים הטובים” בישראל
For her project at HIT Academy as a school project,
Yael decided to interview few artists and designers
to create her own visual take.
here’s what she made to some words i had to say:
Martin Luther King said:
”אנשים בדרך־כלל שונאים אחד את השני מפני שהם פוחדים אחד מהשני; הם פוחדים אחד מהשני מפני שהם לא מכירים אחד את השני; הם לא מכירים אחד את השני מפני שהם לא יכולים לתקשר; הם לא יכולים לתקשר מפני שהם מופרדים.”
לא נפטרים מאויב על-ידי תחרות בין שנאה לשנאה; נפטרים מאויב אם נפטרים מן השנאה
מעולם לא הייתה אולי, מצווה קשה יותר לביצוע מאשר המצווה לאהוב את האויב. יש הסבורים שהיא אינה ניתנת כלל לביצוע. קל, יאמרו, לאהוב את מי שאוהב אותנו, אך איך אפשר לאהוב את מי ששאיפתו, בגלוי או במחתרת, להרוס אותנו? האדם המודרני נוסע בכביש ששמו שנאה, במסע שיוביל אותנו לחורבן ולאבדון. מצוות אהבת האויב אינה ציווי מתחסד של בעל חלומות אוטופיים, אלא דווקא הכרח, תנאי חיוני להשרדותנו.
ראשית, עלינו לפתח ולקיים יכולת לסלוח. מי שאין לו את הכוח לסלוח, לא יהיה לו גם את הכוח לאהוב. הכרחי גם לזכור שאת מעשה הסליחה צריך ליזום הקורבן, זה שנפגע פגיעה קשה, זה שנעשה לו עוול מזעזע או מעשה דיכוי איום. לסלוח אין פירושו להתעלם ממה שנעשה, או לתת תווית מזויפת למעשה הרשע. פירושו לקבוע שהמעשה הרע לא ימשיך להיות מכשול במערכת היחסים.
גם באויב הגדול ביותר יש משהו טוב… מתחת לפני השטח, מתחת לאותו מעשה רע אימפולסיבי, אנו רואים באותו האויב/השכן מידה של טוב ואנו יודעים שהאכזריות והרשע שבמעשיו אין בהם כדי לייצג אותו כולו.
לגמול על שנאה בשנאה משמעו להרבות שנאה, להעמיק את חשכתו של לילה חסר כוכבים. חושך לא יוכל לגרש את החושך, רק האור יכול. שנאה לא תוכל לסלק את שנאה, רק האהבה יכולה.
בזמן שאנשי עוול זוממים, על האנשים הטובים לתכנן. בזמן שאנשי עוול שורפים ומפוצצים, האנשים הטובים צריכים לבנות ולאגד. בזמן שאנשי עוול צועקים מילים מכוערות של שנאה, על האנשים הטובים להתחייב להאדרת האהבה. כאשר אנשי העוול מנסים לעשות אי-צדק, על האנשים הטובים לנסות לברוא סדרי עולם אמיתיים של צדק.
תקוות העולם תלויה עדיין במיעוט המסור. פורצי הדרכים של החירות האנושית, המדעית והדתית היו תמיד במיעוט… נחוץ מיעוט קטן מסור שכזה שיעבוד ללא הרף כדי לשכנע את הרוב הלא מחויב
שוחרי השלום צריכים להתארגן באותה יעילות כמו ניצי המלחמה. כמו שהם מפיצים את תעמולת המלחמה, כך עלינו להפיץ תעמולת שלום… עלינו ללמד ולהטיף עד שירעדו אמות הספים של האומה. עלינו לעבוד בלי לחדול, להעלות מדינה זו שאהבנו לייעוד גבוה יותר, לרמה חדשה של חמלה ולביטוי נשגב יותר של אנושיות.
עלינו להכיר בכך שהיום כבר מחר. עלינו להתמודד עם הדחיפות האכזרית של ‘עכשיו’… היום עדיין עומדת בפנינו הבחירה: דו-קיום בלתי אלים, או דו-השמדה אלימה. יתכן שזו ההזדמנות האחרונה של האנושות להכריע בין תוהו ובוהו לבין קהילה.
צריך משהו שיזכיר לנו שהדברים החשובים ביותר ביקום הם אלה שאינם נראים לעין. אתה יוצא בלילה ומביט לשמים, אל הכוכבים היפהפיים המקשטים את השחקים כנברשות של נצח, וחושב שאתה רואה הכל. לא ולא. לא תוכל לראות את חוק המשיכה שמחזיק אותם.
אינני יכול להביא את עצמי להאמין שאלוהים רוצה שאשנא. עייפתי מאלימות. ולא אתן לזה שמדכא אותי להכתיב לי באיזה אמצעי להשתמש. יש לנו עוצמה, לא העוצמה שמוצאים בבקבוק תבערה, אך יש לנו עוצמה. לא העוצמה שמוצאים בכדורי רובה, אך יש לנו עוצמה.
אני מסרב להשלים עם המחשבה הצינית שגורלן של אומות להידרדר, בזו אחר זו, במדרון מיליטריסטי אל תופת של חורבן. אני מאמין שלאמת הבלתי-חמושה ולאהבה שאינה תלויה בדבר תהיה המילה האחרונה. לכן הצדק, גם אם הובס זמנית, חזק יותר מן הרע החוגג את נצחונו.
אני מאמין שגם בתוך מטר הפגזים המתפוצצים והכדורים השורקים, יש עדיין תקווה למחר בהיר יותר. אני מאמין שניתן להרים את הצדק, השוכב פצוע ברחובותיה העקובים מדם של אומתו, מעפרו ומכלימתו, ולהמליך אותו על בני האדם.
